בית משפט השלום בתל אביב - יפו  

 

44830-10-12 ח' נ' י' ואח'

 

 לפני     כבוד השופט  עודד מאור

 

התובע         ע.ח.

 

ע"י עו"ד אלי מור

 

נגד

 

נתבעים    1. א.י. 2. א.א.י.

 

מיני-רציו:

 

עסקינן בתובענה שטרית ובעילה שטרית, ומשכך נטל ההוכחה רובץ לפתחם של הנתבעים הטוענים לאי חבות על פי השטר. הנתבעים לא הצליחו להרים נטל זה.

 

ראיות – נטל ההוכחה – בתביעה שטרית.תביעה שטרית בגין שטר חוב על סך 1,250,000 ₪, אשר נחתם על ידי הנתבע ובערבות הנתבעת בעבור הבטחת העברת מניות לתובע..בית המשפט קיבל את התביעה, בקובעו כדלקמן: עסקינן בתובענה שטרית ובעילה שטרית, ומשכך נטל ההוכחה רובץ לפתחם של הנתבעים הטוענים לאי חבות על פי השטר. טענתם העיקרית של הנתבעים כי הוסכם שאך ורק סך של 300,000 ₪ מתוך הסך של 1,250,000 ₪ ישמש עבור רכישת מניותיו של התובע בחברה, כאשר שאר הסכום מותנה בכך שהחברה תפיק הכנסות. טענת הנתבעים מעלה תהיות ושאלות רבות אשר לא ניתן להן כל מענה ומשכך יש לדחותה על הסף. אין גם לקבל את הטענה באשר לערבות הנתבעת, לפיה חתימתה על שטר החוב לא נעשתה בנוכחות עו"ד ואף לא עודכנה בדבר השינוי בהעברת המניות לחברה תחת העברתם לבעלה. הנתבע בעצמו חתם על טופס העברת המניות לחברה, כך שלא ניתן לקבל את טענות הנתבעת ויש לראותה כערבה להתחייבויות הנתבע בהתאם לשטר החוב.

 

פסק דין

 

כללי

 

לפניי תביעה שטרית בגין שטר חוב על סך 1,250,000 ₪ (להלן:"שטר החוב"), אשר נחתם ביום 25.7.11 על ידי א.י. (להלן:"אמנון") ובערבות גב' א.י. (להלן:"אסתר") (אשר יקראו ביחד להלן:"הנתבעים") בעבור הבטחת העברת מניות לח.י. (להלן:"חיו" ו/או "התובע"), כאשר בפועל תיק ההוצאה לפועל נפתח על סך של 970,000 ₪, שכן אין מחלוקת שאמנון שילם לחיו סך של 280,000 ₪ על חשבון החוב.

 

רקע

 

ביום 6.7.07 התאגדה חברת ד"ש אירועים בע"מ (להלן:"החברה"), אשר פעילותה העסקית הייתה בהפעלת אולם אירועים בשם "וגה".

במהלך שנת 2010 הוחזקה החברה בבעלותם של ארבעה בעלי מניות, כך שכל אחד מהם החזיק ב- 25% מהמניות, כאשר חיו ואמנון היו שניים מתוך אותם בעלי מניות.

 

ביום 25.7.11 נחתם כאמור שטר חוב על ידי אמנון ובערבות אשתו אסתר, על סך של 1,250,000 ₪, בעבור הבטחת תשלום ביצוע העברת מניות החברה מחיו לאמנון.

 

חיו קיבל מאמנון 35 המחאות על סך של 50,000 ₪, 40,000 ₪ ו- 20,000 ₪ משוכות לכל 20 בחודש, כאשר ההמחאות נמשכו מחשבון החברה בבנק מזרחי ונחתמו בגב ההמחאה בערבות אישית של אמנון.

 

החל מחודש יולי 2012 חוללו ההמחאות מסיבת אי כיסוי מספיק, כאשר על חשבון החוב שולם הסך של 280,000 ₪ בלבד ומכאן שתיק ההוצאה לפועל נפתח על הסך של 970,000 ₪ בלבד, כאמור.

אמנון ואסתר הגישו בקשת רשות להתגונן וזו אכן ניתנה ביום 26.12.12.

 

טענות הנתבעים  

 

הנתבעים טוענים, כי סוכם עם חיו שסך של 300,000 ₪ מסך כל התשלום ישמש עבור רכישת מניות ואילו היתרה בסך של 950,000 ₪ תשולם בפריסה של תשלומים ובתנאי שהחברה תמשיך ותפיק הכנסות.

 

עוד טוענים שחיו עצמו חייב לקופת החברה סך של 530,000 ₪.

 

עוד מוסיפים וטוענים הנתבעים כי חיו חטא כנגדם שעה שהעביר את המניות לבעלות החברה ולא לידי אמנון, ובנוסף אף פעל לזייף את חתימתו של אמנון על כתב ההודעה של העברת המניות בחברה הפרטית.

 

בנוסף, הנתבעים טוענים שחתימתם על שטר החוב הייתה תוצר ישיר להפעלת לחץ פסול לצד איומים מצד חיו.

 

דיון והכרעה 

 

כאמור, המדובר בשטר חוב שהוגש לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל. 

תחילה ולפני שאכנס לעובי הקורה בתיק, ברצוני לציין, ששני הצדדים העלו בכתבי הטענות ובמהלך ניהול ההליך טענות אשר אין בינן לבין ניהול ההליך ולא כלום, אשר יש בהן סטייה מהעיקר ואשר רק גרמו לסרבול ההליך, כך לדוגמא אין משמעות אם ידע חיו על כניסתו של אמנון לחברה ואם לאו, אין בשאלה זו בכדי לתרום למחלוקת העיקרית בתיק זה שהינה אחת האם סוכם בין הצדדים שסכום של 300,000 ₪ ישמש עבור העברת המניות ואילו שאר הסכום ישולם בהתאם לרווחי החברה ואם לאו ואם החתימה על השטר הייתה תחת לחץ וכפייה, הא ותו לו, כך שאין כל משמעות להכרעה בשאלה ידע או לא ידע על כניסת אמנון לחברה או בשאר הטענות הלא רלוונטיות שהועלו.

 

בנוסף, אציין שלאורך ניהול ההליך וגם בחקירותיהם, ניסו שני הצדדים לצייר את עצמם כהדיוטות אשר אינם בקיאים ברזי העסקים ואשר אינם מבינים משמעויות כאלו ואחרות בתחום העסקים, יחד עם זאת, לא ניתן לקבל עמדה זו אשר ניסו שני הצדדים לצייר, שכן וכעולה מהעדויות אשר הובאו לפניי המדובר באנשים אשר להם עסקים נוספים ואשר מוציאים מכיסם וכטענתם הם סכומים לא מבוטלים, כך שלא סביר שניתן לקבל טענה או הנחה שמי שמוציא סכומים כאלו מכיסו ומי שיש לו מספר עסקים הינו תם לב אשר אינו בקיא בעסקים ואינו עוקב אחר השקעותיו, מידת מעורבותו בחברה, מספר מניותיו ותפקידיו בחברה ויש לראות בהתנהלות זו כניסיון להטעות את בית המשפט.

 

לענייננו, אם כן, עסקינן בתובענה שטרית ובעילה שטרית, ומשכך נטל ההוכחה רובץ לפתחם של הנתבעים הטוענים לאי חבות על פי השטר.

 

טענתם העיקרית של הנתבעים הינה כאמור שאך ורק סך של 300,000 ₪ מתוך הסך של 1,250,000 ₪ ישמש עבור רכישת מניותיו של חיו בחברה, כאשר שאר הסכום מותנה בכך שהחברה תפיק הכנסות.

 

טענה זו, הינה בעצם טענה בעל פה כנגד מסמך בכתב, כאשר אין כל מחלוקת בין הצדדים לכך שאין כל מסמך בכתב והחתום על ידי הצדדים המעיד על כך שזו הייתה בפועל ההסכמה בין הצדדים.

לצורך בחינת טענת הנתבעים, תחילה יש לעיין בשטר החוב ובתנאים אשר נקבעו בו. 

 

עיון בשטר החוב החתום בידי אמנון ובערבות אוואל של אסתר, מעלה שבתנאי השטר נקבע כך "סך הכל נפרס הסכום של: 1250000 ל: 35 שיקים כאשר מועד הפירעון האחרון הינו: 20/06/2014. הסכום ילך ויפחת עם כל פירעון של כל שק ושק ויעמוד על יתרת השקים שלא נפרעו והמוחזקים בפועל על ידי מר חיו." 

 

עוד נקבע בתנאי השטר "המחזיק בשטר זה פטור מכל חובת הוכחה למעט הצגת שק שלא נפרע במועדו."

 

הנה אם כן עיון בשטר החוב מעלה שאלו התנאים היחידים אשר נקבעו בשטר החוב הא ותו לא ואין בו כל אזכור לטענה המועלית על ידי הנתבעים. 

 

לצורך תמיכה בטענתם צירפו הנתבעים מסמך חלקי, העתק אישור על העברת מניותיו של חיו עזרא לחברה (נספח ד' לתצהירי העדות הראשית מטעם אמנון), אשר ממנו עולה שביום 12.9.11 הועברו המניות אשר היו רשומות על שם חיו (13 מניות כאמור) לחברה, ובנוסף ואך במסגרת סיכומיו צורף נספח ד' לסיכומים שהינו שטר העברת מניות מיום 30.8.11 ואשר הועבר לרשויות המס (צורף לתצהיר חיו כנספח טז'), כאשר ממנו עולה שהמניות עברו לחברה בעבור תשלום 300,000 ₪ בלבד.כאמור אמנון טען כי חיו חטא נגדו בכך שהעביר את המניות לחברה במקום אליו, כאשר לטענתו חתימתו על מסמך העברת המניות לחברה ואשר אומתה על ידי עו"ד רייפר בעצם זויפה.

 

הנה אם כן מעלה הנתבע טענת זיוף באשר לחתימתו על העברת המניות לחברה, משכך, חלה על הנתבע עצמו להוכיח טענה זו.

 

לפני אמנון עמדו מספר אופציות לצורך הוכחת טענתו, האחת זימונה של עו"ד רייפר לעדות ועימותה עם טענתו שחתימתו אשר אומתה על ידה בעצם זויפה ואילו האופציה השנייה הינה המצאת חוות דעת מומחה גרפולוג לצורך השוואת חתימות הנתבע ובחינה אם החתימה זויפה ואם לאו. אופציה נוספת אשר עמדה לפני אמנון הינה זימונם של מי מבין שאר השותפים בחברה.

 

זאת לא עשה אמנון ואך הסתפק בטענה כי חתימתו זו אינה זהה לחתימתו על מסמכים אחרים שהציג החתומים על ידו, אולם אין בטענה זו כשלעצמה לעמוד איתן מול מסמך העברת המניות ועל אמנון היה לבסס טענתו זו ולתומכה באחת מהחלופות שלעיל, משלא עשה כן, הרי שאין בידי לקבל את טענתו לעניין העברת המניות לחברה תחת להעבירם לידיו. 

 

באשר לסכום אשר צוין בשטר העברת המניות והשטר, טען אמנון שזו בעצם הוכחה לכך, שסוכם מלכתחילה שישולם לתובע סך של 300,000 ₪ בלבד על חשבון העברת מניותיו.

 

מנגד טען חיו, כי מאחר והובהר לו על ידי רואה חשבון שעליו לשלם מס רווחי הון על הסך של 1,250,000 ₪ עוד לפני שהוא קיבל את הכספים, הוא קיבל ייעוץ שמאחר ובעצם הכספים שהשקיע בחברה מהווים בחלקם הלוואת בעלים, דווח על סך של 300,000 ₪ ושולם בגינם מס, כאשר היתרה עד לסכום של 1,250,000 ₪ דווחה כהחזר הלוואת בעלים.

 

מחד, על פניו נראית טענה זו של חיו כטענה שאינה יכולה לעמוד לו כשלא דאג לצרף תצהיר מטעם רואה החשבון או לזמנו לחקירה וכמו כן, לא טרח לצרף אישור באשר לדיווח לעניין החזר ההלוואה.

 

מאידך, עולה תהיה רבה ושאלה אשר לא ניתן לה כל מענה, כאמור אמנון טוען שהיתרה עד לסכום של 1,250,000 ₪ תשולם בהתאם לרווחי החברה, ככל שכך הוא הדבר האם פעולה מעין זו לא אמורה להיות בהסכמת וידיעת שאר השותפים בחברה, האם עניין זה לא היה אמור לעבור הליך של אישור בתוך החברה בצורה מסודרת. לעניין זה לא ניתנה תשובה ולא ברור אם הדבר היה בהסכמת וידיעת שאר השותפים, כך ששאלה זו נותרה פתוחה והדבר עומד לחובת אמנון, אשר נטל ההוכחה מונח על כתפיו. עוד יש לציין שהעובדה ששטר העברת המניות צורף דווקא על ידי חיו לתצהיר עדותו הראשית עומדת לזכותו של חיו.

 

שאלות נוספות שעולות בהקשר זה ואשר לא ניתן להן כל מענה, הינן, מתי נערכה ההסכמה בעל פה באשר לתשלומים, האם נכחו אנשים אחרים בעת הסכמות אלו ובמיוחד לא ניתנה כל תשובה המניחה את הדעת מדוע עניין כה מהותי וחשוב בהסכמות בין הצדדים לא צוין במסגרת שטר החוב עצמו, כעולה מעדותם של הנתבעים עצמם, הרי שבעת חתימתם על שטר החוב הם נכחו לבד במשרד רואה החשבון (ראה עמוד 6 לפרוטוקול הדיון מיום 4.2.14, שורות 20-28), כך שלנתבעים הייתה האפשרות לעיין בתוכן שטר החוב שחתמו עליו וככל שלשיטת אמנון עניין אופן התשלומים הכרוך ברווחי החברה היה עניין מהותי ומשמעותי בהסכמות, הרי שהייתה פתוחה לפניו הדרך לציין עניין זה בתנאי שטר החוב ומשלא עשה כן, הרי שלא נותר אלא לפעול בהתאם להוראות השטר וכל טענה שהנתבעים מעלים בעניין זה, הרי שזו הינה טענה בעל פה כנגד מסמך בכתב.

 

בנוסף, לא טרח אמנון לפרט ולהסביר את כוונתו וטענתו באשר לרווחים של החברה, האם רווח החל מסכום מסוים אזי יוכלו לשלם לתובע או כל רווח שתניב החברה אז יוכל חיו לפרוע את השיק הבא. לא ניתן כל הסבר הכיצד היה בכוונת הצדדים לנהוג ככל שרווחי החברה היו פחותים מסך השיק הבא אשר היה אמור להיפרע, האם יתכן הדבר ששאר השותפים בחברה הסכימו שרווחי החברה ישולמו תחילה דווקא למי שבחר לצאת מהחברה ולמכור את מניותיו לאמנון בלבד. בנוסף, ככל שטענת אמנון הינה נכונה, הכיצד הדבר מתיישב עם העובדה שסכום השיקים שנפרע הינו 280,000 ₪, כאשר השיק הבא אשר היה אמור להיפרע וחזר היה בסך של 40,000 ₪ כך שככל שהשיק היה נפרע היה מעמיד את הסכום הנפרע על סך של 320,000 ₪, קרי למעלה מהסכום שטען אמנון שהצדדים סיכמו עליו לרכישת המניות, אמנון הסביר זאת, כי הדבר נעשה כך מתוך הנחה ותקווה שהחברה תניב רווחים, טענה זו נראית כבלתי סבירה ובכל מקרה מעבר לטענה בעל פה שהעלה, הרי שלא הצליח להוכיחה. 

 

הנה אם כן, טענת הנתבעים באשר לתשלום סך של 300,000 ₪ בלתי מותנים ואילו את השאר בהתאם לרווחי החברה, מעלה תהיות ושאלות רבות אשר לא ניתן להן כל מענה ומשכך אין בידי לקבלה ואני מגיע למסקנה שיש לדחותה על הסף. אציין בנוסף שאמנון לא טרח לצרף מסמכים באשר למצב החברה לאחר יציאתו של חיו ממנה ולא ניתן היה לבחון את עניין מצבה של החברה וקריסתה כטענתו של אמנון.

 

עוד העלו הנתבעים, טענה שלכאורה נראית כנכונה והמופנית כלפי עו"ד רייפר ככזאת אשר אימתה את חתימותיהם של הנתבעים על שטר החוב לפניה, ככל שכך הדבר, הרי שעו"ד רייפר הינה עדה חיונית להליך ואשר יכלה לשפוך אור רב על המחלוקת בתיק זה, הייתה חובה גדולה על הנתבעים לדאוג לזימונה של עו"ד רייפר ומשלא עשו כן, הרי שהדבר נרשם לחובתם.

 

בנוסף לכל האמור, הרי שבעדויות הנתבעים ובתצהיריהם, נתגלו מספר סתירות, כך לדוגמא, בסעיף 5 להתנגדות וסעיף 4 לתצהיר העדות הראשית טען אמנון שטרם נכנס כשותף לחברה חיו ציין בפניו, כי האולם מרוויח סך של 2 מיליון ₪, כאשר להבטחת חיו היה אמור אמנון לקבל סך של 50,000 ₪ בחודש, אולם בחקירתו טען אמנון שהשותפים הציגו וכי בפגישה הראשונה חיו עצמו לא נכח (ראה עמוד 7 לפרוטוקול הדיון מיום 4.2.14, שורות 28-32) .

 

בנוסף, בחקירתו לפני הרשם הנכבד בהתנגדות טען אמנון שהוא לא יודע אם חיו ידע או לא ידע אם הוא נכנס לחברה ואולי כי השותפים האחרים אמרו לו ובנוסף הוסיף וטען כי לא היה במשא ומתן עם חיו בקשר לכניסתו לחברה (ראה עמודים 1-2 לפרוטוקול הדיון מיום 26.12.12, שורות 20-24 בעמ' 1 ושורה 1 בעמ' 2).

 

טענות אלו הינן בניגוד גמור לטענות אמנון בתצהירו לפיהם חיו הציג לפניו מצגים כאלו ואחרים אודות החברה. מכל מקום וכאמור, עצם ידיעתו או אי ידיעתו של חיו על כניסתו של אמנון לחברה אין בה בכדי להועיל באשר לשאלה אשר מונחת לפנינו האם התשלומים הותנו בהתאם לרווחי החברה ואם לאו והתעסקות הצדדים בעניין מועד הכניסה לחברה ובאם ידע או לא ידע הינה סטייה מהעיקר.

 

באשר לטענת הנתבעים שחתימתם על שטר החוב הייתה תוצר ישיר להפעלת לחץ פסול לצד איומים מצד חיו, אין בידי לקבלה.בסעיף 14 להתנגדות טען אמנון בין היתר, שגם בשל רצונו לנסות ולהציל את השקעתו , נכנע לאילוצי חיו כטענתו.

 

הנה אם כן, עולה שלאמנון עצמו היה אינטרס שחיו ימכור את חלקו בחברה וזאת בכדי להציל את השקעותיו שלו, בנוסף וכאמור, במסגרת עדותם של הנתבעים התברר שבעת החתימה הנתבעים נכחו לבד במשרד, חיפשו את המסמך לבד ואף חתמו עליו לבד ללא נוכחות אדם, כך שלא ניתן לקבל את הטענה שהופעל עליהם לחץ או איום כלשהו בכדי לחתום.

 

בנוסף, המסרונים אשר צורפו לתצהירו של אמנון ואשר לגביהם טוען אמנון שמהן ניתן ללמוד על האיומים והלחץ אשר נקט חיו כלפיו, הרי שמעיון במסרונים אלה מעלה שגם אם היה נקבע כי אלו מהווים איומים ולחץ ולא כך הוא הדבר, הרי שמסרונים אלו נשלחו לאמנון אך לאחר שהשיק הראשון חזר, קרי לאחר חתימת שטר החוב ולאחר שנפרעו השיקים הראשונים.

 

באשר לטענה לעניין העברת הסך של 200,000 ₪ לידי חיו, הרי שאין בטענה זו בכדי להעלות או להוריד ביחס להכרעה במחלוקת אשר לפנינו, הגם שטענה זו הינה טענה שהעלה אמנון לראשונה במסגרת חקירתו ביום 4.2.14, הרי שהיא מתייחסת למניות אשר הועברו לו בשנת 2010 ולא ביחס למניות אשר הועברו לו על ידי חיו ביחס לתשלום של 1,250,000 ₪ כך שאין כל רלוונטיות לטענות הצדדים ביחס לטענה זו.

 

טענה נוספת שהנתבעים העלו הינה, שחיו בעצמו חייב כספים לחברה בסך של 530,000 ₪ לצורך כך צירפו מאזן בוחן של החברה, יחד עם זאת, לא טרחו להציג דו"ח שנתי אודות מצב החברה, כאשר מנגד חיו צירף מסמך חתום על ידי רואה החשבון מטעם החברה לפיו אינו חייב כספים לחברה, משכך, הרי שגם להוכחת טענה זו היה על אמנון לזמן עדים רלוונטיים לצורך הוכחת טענתו, ומשלא עשה כן, אין לו אלא להלין על עצמו. אין בידי לקבל את טענות הנתבעים שעל חיו היה לזמן עדים להוכיח טענותיו, שכן, הנתבעים הם אלו אשר העלו את הטענות והם אלו אשר אמורים להוכיחן והם אלו אשר נושאים בנטל הראיה. 

 

באשר לטענה לעניין גבוהה התמורה לרכישת 13 מניות על ידי חיו ממר ששון שמש עבור סך של 78,000 ₪ וכאשר אחיו של חיו רכש מאותו מר ששון שמש 12 מניות עבור סך של 72,000 ₪ ואשר לתהייתו של אמנון הכיצד מניות שנרכשו עבור סכום נמוך כאמור יכולות בהמשך להימכר בעבור סכום של 1,250,000 ₪, הרי שלאור טענת אמנון עצמו לא ברור אם כן הכיצד העריכו חיו והנתבעים את ערך המניה עבור 13 המניות שרכש הנתבעים והכיצד הגיעו לסכום של 300,000 ₪ עבורן. 

 

בל נשכח שבנוסף לכל האמור לעיל, הרי שבשטר החוב ישנו תנאי אשר אינו משתמע לשני פנים "המחזיק בשטר זה פטור מכל חובת הוכחה למעט הצגת שק שלא נפרע במועדו.".

 

באשר לערבות הנתבעת

 

הנתבעים טענו, כי חתימתה על שטר החוב לא נעשתה בנוכחות עו"ד ואף לא עודכנה בדבר השינוי בהעברת המניות לחברה תחת העברתם לבעלה אמנון ודי בשינוי זה בכדי להפקיע ממילא את חבותה האישית לשטר החוב.

 

בכל הכבוד אין בידי לקבל את טענות הנתבעת בעניין.

 

אסתר חתמה על שטר החוב מרצונה ולבקשתו של בעלה ואין מחלוקת שהחתימה על גבי השטר הינה חתימתה שלה. לאסתר לא היה כל ידיעה אישית אודות סיכומים בעל פה או כאלו ואחרים אודות המניות וכל ידיעה שהייתה לה, הרי שהיא הייתה בהתאם למה שסיפר לה בעלה.

 

יתרה מכך, בשטר החוב צוין "ערבותנו זו לא תיפגע מכל סיבה שהיא לרבות השהייה, ויתור, ארכה, הנחות שניתנו לעושה השטר ו/או מי מהערבים ו/או פגם בערבות אחד הערבים....".

 

הנה אם כן, אסתר חתמה על כתב ערבות מוחלט לטובת בעלה. אמנון בעצמו חתם על טופס העברת המניות לחברה כך שלא ניתן לקבל את טענות אסתר ויש לראותה כערבה להתחייבויות אמנון בהתאם לשטר החוב.

 

לסיכומו של דבר, נוכחנו כי הנתבעים חתמו על שטר חוב, כאשר בנוסף אמנון חתם בערבות אישית על ההמחאות ואין כל מחלוקת באשר לחתימת הנתבעים על שטר החוב וההמחאות, נטל ההוכחה היה מוטל לפתחם של הנתבעים עצמם אשר לא הצליחו להרים נטל זה ומשכך אין בידי אלא לקבל את התביעה במלואה.

 

סוף דבר

 

 1.    התביעה מתקבלת.

 

2.    מחייב את הנתבעים בהוצאות התובע ובשכר טרחת עו"ד בסך של 15,000 ₪, כאשר סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

 

המזכירות תעביר העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן והודע היום, י"ט אב תשע"ד, (15 אוגוסט 2014), בהיעדר הצדדים.

לקביעת פגישה: 03-6959990

תחומי עיסוק המשרד